חורים שחורים

חורים שחורים עשויים להיווצר כאשר כוכב מסיבי מאוד מסיים את חייו. אלו קרויים – חורים שחורים כוכביים. אולם,

חורים שחורים יכולים להיות גם במרכזי גלקסיות. כיוון שמסתם של האחרונים יכולה להגיע למיליארדי (!) מסות שמש, הם קרויים חורים שחורים מסיביים, או סופר מסיביים והם מצויים במרכזי גלקסיות. ראשיתם של אלה היא כנראה ביקום הקדום והם אכלסו את מרכזי הגלקסיות הקדומות שאנו רואים היום כקוואזרים – גלקסיות שהחור השחור במרכזן בולע מכל הבא ליד והתוצאה – חומר שנזרק לחלל במהירויות אדירות ומשחרר קרינה אנרגטית מאוד המאפיינת את הקוואזרים.

חוקרים מאוניברסיטת ג'ון הופקינס הצליחו לצפות בבליעה של כוכב בחור שחור מסיבי המצוי בליבתה של גלקסיה המרוחקת מאיתנו 2.7 מיליארד שנות אור.

המרחק של מערכת השמש ממרכז הגלקסיה שלנו .

אכן כן, קוטר הגלקסיה שלנו הוא כ100,000 שנות אור ואנחנו נמצאים כשני שליש הרדיוס ממרכזה - כלומר אנחנו נמצאים כ- 34,000 שנות אור ממרכז הגלקסיה.

MACS0647-JD

אחד ההישגים האסטרונומיים הגדולים של זמננו, שמיוחס דווקא לטלסקופ החלל האבל: בשנת 2012 הצליחו מדענים, ככל הנראה, לאתר את הגלקסיה המרוחקת ביותר ביקום. היא גם נחשבת לזקנה ביותר, ומאפשרת הצצה לשלבים המוקדמים ביותר של היווצרות היקום לאחר המפץ הגדול. האור הנשקף ממנה עובר מסלול של 13.3 מיליארד שנה.

                    MACS0647-JD

4C12.50
גלקסיה הנקראת 4C12.50 המרוחקת מכדור הארץ בכ-1.5 מיליארד שנות אור מכדור הארץ , חור השחור שמייצר את הסילונים רק החל לפעול. כאשר החור השחור – בריכוז של מסה כה דחוסה שאפילו האור לא יכול להימלט ממנה. החוקרים מצאו  גושים של גז מימן שנעים החוצה מהגלקסיה במהירות של אלף קילומטרים לשנייה.
מסת אחד מענני הגז המועף ממרכז הגלקסיה הוא פי 16 אלף מזה של השמש, ואילו הסילון השני מסיבי אף יותר – הוא מכיל גז ואבק במסה הגדולה פי 140 אלף ממסת השמש [ 30^10*2*140 ק''ג ]. גודלו של הענן הזה הוא בערך 160 עד 190 שנות אור.  

תמונת רדיו טלסקופ של גלקסיית 4C12.50 . התרשים מראה את פרטי המיקום בקצה סילון בהיר של חלקיקים, שבו ענן הגז העצום בצבעים צהוב-כתום נדחף בידי הסילון.